מזונות ילדים

אם בעבר, הילדים היו לרוב במשמורת האם, עם הסדרי שהייה מצומצמים לאב, והאם היא זו שנשאה במרבית הוצאותיהם, ובהתאם, היה האב משלם לאם דמי מזונות מלאים, לאחרונה, כאמור, חלה התפתחות משמעותית בפסיקת מזונות לילדים והיא הותאמה למציאות המודרנית בה, עול פרנסת המשפחה מוטל גם על האם, כשיש לא מעט אמהות שמפתחות קריירות מצליחות, ומשקיעות שעות מרובות בעבודתן, ומאידך, לא מעט אבות המעוניינים לקחת חלק גדול בחיי ילדיהם וגידולם.

בחודש יולי 2017, התרחשה מהפכה בפסיקת מזונות ילדים, בפסק דינו, המצויין לעיל, של בית המשפט העליון (בע"מ 919/15 פלוני נגד פלונית), אשר קבע כי פסיקת המזונות בהתאם לדין העברי, המחייב את האב לבדו לשאת בתשלום מזונות הכרחיים של ילדיו מגיל 6 עד גיל 15, מפלה לרעה את האב, על רקע מינו, זאת בניגוד לערכי החברה הישראלית בכלל, וערך השוויון בפרט. 

מדובר במהפכה שהביאה עימה רוחות של שוויון, צדק, והוגנות, כשחלקו של כל הורה בנטל המזונות של ילדים מעל גיל 6, נקבע על פי היקף זמני השהות, ורמת ההכנסה, ללא קשר למגדר, מתוך רצון למנוע בית אחד עני ואחד עשיר (משום שבמקרים בהם הסדרי השהייה דומים, האב למעשה, נושא פעמיים בנטל כלכלת ילדיו: פעם אחת כשמעביר לאם את מלוא ההוצאות, ופעם שנייה כשמשלם על ההוצאות ישירות, כשילדיו שוהים במחיצתו ובביתו, זאת מתוך הסתכלות רחבה על טובת הילדים.

בהתאם להלכה, במקרה שבו הילדים הם מעל גיל 6 ומצויים במשמורת משותפת ושכר ההורים דומה, הרי שההוצאות "תלויות השהות" (כגון: מזון, מדור ואחזקתו, הסעות, וכו'), יתקזזו בין ההורים, (כלומר כל הורה ישלם את הוצאותיו, בגין שהות הילדים עימו).
בנוסף, נקבע באשר להוצאות אחרות, שאינן תלויות שהות (כגון: ביגוד, מספרה, ספרי לימוד, וכו'), כמו גם באשר להוצאות משתנות , חד פעמיות ולא צפויות (כגון: הוצאות רפואיות והוצאות חינוך), כי אלו יחולקו בין שני ההורים באופן שוויוני, בהתאם ליחס משכורותיהם בלבד.

כמו כן, נקבעו בפסק הדין, מנגנונים לתשלומים של ההוצאות שאינן תלויות שהות, ועבור הוצאות משתנות ולא צפויות, כמפורט להלן:
הורה מרכז – שירכז את ביצוע תשלום ההוצאות הנ"ל, וההורה השני יעביר אליו את חלקו היחסי בהוצאות, בכפוף לקבלות (קביעת ההורה המרכז אינה תלוית מגדר, אלא קשורה לאופן התנהלות המשפחה, עד מועד הקרע), או חשבון בנק משותף – אליו יפקידו הצדדים את חלקם היחסי בהוצאות הנוספות. חשבון זה ינוהל בהתאם לתנאים שיוגדרו על ידי בית המשפט (כגון: הגבלה על משיכת כספים באופן חד צדדי, מעבר לסכום שייקבע). זהו פתרון מורכב שיכול להתאים להורים שיש ביניהם שיתוף פעולה ואמון גבוה.

יצויין כי מרבית בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים ברוח הלכת בע"מ 919/15 הנ"ל, כשחלוקת צרכי הילדים ל"צרכים הכרחיים", הוצאות "מדין צדקה" והוצאות חריגות, כבר אינה רלוונטית עבור ילדים מעל גיל 6 .
עוד יצויין כי השיקולים בהם מתחשבים בתי המשפט בפסיקת מזונות, עבור ילדים מעל גיל 6 הם: צרכי הילדים, השתכרות 2 ההורים בפועל, פוטנציאל השתכרותם, מקורות הכנסה נוספים (כגון: נכסים, חסכונות), היחס בין הכנסות 2 ההורים, והיחס בין זמני השהות אצל 2 ההורים.
יודגש כי עד גיל 6 פוסקים בתי המשפט לענייני משפחה, בהתאם להלכות הדין האישי, תוך הבחנה בין צרכים הכרחיים וצרכים "מדין צדקה", כמפורט לעיל.

ואילו באשר לבתי הדין הרבניים, יש מי מהם, כאמור, שאינם רואים את עצמם מחוייבים לפסוק על פי פסק הדין הנ"ל, וממשיכים לפסוק בהתאם לדין העברי בלבד (כך שאין כמעט התייחסות לשכר האם, ואין אבחנה בין ילדים מתחת לגיל 6 ומעל גיל 6), אולם מנגד יש מי מהם שמכבדים את פסק הדין הנ"ל, ופוסקים בהתאם לרוחו.

יצויין כי תביעת מזונות היא תביעה כספית, הנדרשת להוכיחה, ואליה יש לצרף, "טופס הרצאת פרטים", וכן מסמכים המעידים על היכולת הכלכלית של האם, ושל האב, כגון: 12 תלושי שכר, מקורות הכנסה נוספים, רכוש, רכבים, תדפיסי חשבונות בנק, תדפיסי כרטיסי אשראי, אסמכתאות המעידות על הוצאות המדור (חוזה שכירות או הסכם משכנתא), קבלות בגין צרכי הילדים, וכיוצ"ב.
יובהר, כי עד לפסיקת בית המשפט בתביעה, ובמטרה, לשמור על המצב הקיים, ניתן להגיש בקשה למזונות זמנים, במקביל להגשת תביעה למזונות.