עילות הגירושין

מחלות ומומים שונים לרבות מחלות פיזיות או נפשיות מתמשכות, המונעות מהאישה קיום יחסי אישות, בכפוף לכך שהבעל יוכיח כי לא ידע אודות מומים אלו טרם נישואיו;
אם המומים נוצרו לאחר הנישואים, אין לבעל עילת גירושין, אלא אם יש במומים אלו סכנת נפשות, כמו מחלות מדבקות, או אם יש בהם כדי למנוע מהאישה את האפשרות לקיים יחסי אישות.

עקרות האישה – אם האישה לא ילדה ילדים כתוצאה מעקרותה 10 שנים ממועד הנישואין לבעל;

עוברת על דת משה – האישה גורמת לבעלה לעבור עבירות הלכתיות (למשל: מקיימת יחסי אישות בזמן נידה, גורמת לו לאכול אוכל לא כשר בלא ידיעתו, וכו');

עוברת על דת יהודית – האישה נוהגת בחוסר צניעות, מקללת את הבעל, מעליבה אותו, או מכה אותו. יצוין כי הכוונה להתנהגות מתמשכת ואין די במעשים בודדים.
אך אם הבעל סלח לאישה והמשיך לחיות עימה, לא יוכל להגיש תביעת גירושין בגין עילה זו;

מעשי כיעור – מעשים שיש בהם להצדיק את החשד שהאישה זנתה תחת בעלה, אף אם אין הוכחות לכך, אלא נסיבות בהן ניתן להצביע על מעשה זנות על ידי האישה. יצוין כי לפי עילה זו, אין הבעל מחויב לגרש את האישה, והוא יכול לסלוח לה, אולם הוא זכאי לעשות כן;

זנתה תחת בעלה – האישה קיימה יחסי אישות עם גבר אחר ולפיכך אסור לבעל להמשיך ולחיות עימה, והוא מחויב לגרשה. במקרה זה האישה "אסורה על בעלה ועל בועלה", היא מפסידה את כתובתה, ואף לא זכאית למזונות מבעלה, ככל שהייתה זכאית; עילה זו מחייבת קיומן של הוכחות מוצקות.

מורדת – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה לתקופה העולה על שישה חודשים, לאחר שבעלה מתרה בה, מהווה עילה מספקת לגירושין. זו עילה נפוצה, אך מורכבת להוכחה. בית הדין בודק אם סירוב האישה מוצדק או לא, ע"פ ההלכה, ואם סירובה אינו מוצדק, היא עשויה להיחשב כמורדת.